כללי
רשימת ביקורת על ספרה של אליס אוזמן, "מישהו מקשיב לי?"
באותה טבעיות מובנת מאליה ובלי הצהרות דידקטיות, הספר עוסק באנדרוגיניות ובנטיות מיניות שונות, והאמירה החזקה שלו בהקשר הזה טמונה בעצם הצגתו של קשר עמוק בין גיבורה לגיבור, קשר רגשי וחשוב שאינו רומנטי ואינו מיני.
כללי
ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותיות
אני לא יכולה להתיימר להבין את רפי הדמות, או את התינוק שלי רפי במציאות, אלא רק לתקשר איתו מנקודת המבט שלי כמיטב יכולתי בשפה שאני מבינה. ועדיין אני רוצה לתת לו את מרכז הבמה
ספרות
רשימת ביקורת על ספרה של דיאנה ווין ג'ונס, "זמן רוח הרפאים"
תיאורי הבית מוכה שאריות האוכל המרקיבות, הפזורות בכל מקום, הבגדים הישנים הקרועים, ערימות הכלים בכיור, שטיח הקורנפלקס המתפצח תחת הרגליים והזבובים שחגים מעל יעוררו ודאי צמרמורת של מיאוס בקרב לא מעט קוראות וקוראים. לי הם גרמו חדווה גדולה.
לרשימות נוספות
איור
כתבה ראשונה בסדרה על מרכיבי איור בפיקצ'רבוקס
ספרים על נושאים פנטסטיים מאוירים לא פעם באופן אילוסטרטיבי וכמעט שמרני, דווקא מתוקף חוסר המציאות של הנושאים עצמם; אך פורטייה לוקחת את הנושאים האלו לכיוון נסיוני משלה, גם מבחינה סיפורית וגם מבחינה אמנותית.
איור
רשימת ביקורת על ספרו של דויד גרוסמן, "לכל קמט יש סיפור"
במובן מסוים גיבורי סיפוריו של גרוסמן מתבגרים יחד איתו. סבא אמנון לא דומה לסבא פליקס מ"יש ילדים זיגזג" שחטף את נכדו למסע גדוש עבירות על החוק, הוא סבא שמציג דימוי אחר של זקנה; זקנה מאוזנת יותר, נוכחת ובעלת משקל.
איור
סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק העברי "החופשה" מאת גלעד סופר
סופר לוקח את האפשרות שמספקים יחסי טקסט-איור במדיום הפיקצ'רבוק לכיוון חכם ומרובד, הנוגע באמיתות עמוקות בנפש הילדית, תוך שמירה על מרחב מוגן בו אפשר לבחון אותן מבלי להיפגע ולפגוע באמת.
איור
המאיירת מספרת על סדרת "דונו" בשבעה שלבים
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בספרים של דונו הוא הדמויות שמקיפות אותו. הן גם מדגישות את הדונו שבדונו, אבל הן גם דמויות עם אישיות חזקה משל עצמן.
ספרות
רשימת ביקורת על ספרה של דנה אלעזר־הלוי, "אמת וצדק 1: פרשת מור"
כשרמה מבקרת במועצה היא מגלה שעובדיו של ירון מפחדים ממנו. [...] "ופתאום היא הבינה שהיא פוחדת מירון. למה?" יש כאן הארה חשובה. הפחד כבר קיים בגוף, והידע כבר קיים אצל רמה, גם אם לא במודע.
איור
רשימת ביקורת על ספרו של טום פרסיבל, "הים ראה"
הצגת מציאות שגם המבוגר וגם הילד לא יודעים להתמודד עם המועקה הרגשית של האובדן ובורחים לפתרונות מעשיים היא חשובה, כיוון שהיא מציבה אותם באותו שלב בהתמודדות, ומאפשרת לשניהם להיות מתוסכלים
ספרות
ראיון עם הסופרת לרגל זכייתה בפרס דבורה עומר למפעל חיים בספרות ילדים
אמרתי לחברותי, הוותיקות כמוני, שמזל שנולדנו מזמן, כשעוד לא כל אדם שני בארץ כתב ספרים (בעיקר ספרי ילדים, "כי זה קל"...), כשהמו"לים שפטו ספרים על פי איכותם, ולא על פי סיכוייהם להימכר, וסופר לא נדרש לשלם בעבור הוצאת ספריו לאור.
ספרות
רשימת ביקורת על ספרו של יצחק זמיר, "לאן נעלמה קנגורו תום?"
כמו קסטנר העיתונאי בהקדמה ל"אמיל והבלשים", וכמו גוטמן כשכתב את מכתבי לובנגולו, גם הגיבור של זמיר משתמש בעובדה שהוא סופר כדי ללחוץ על הנהלת "גן גורו" לשחרר את תום. בסופו של דבר הוא פודה את החופש שלה בזכות פילנטרופ אוסטרלי בשם "הדוד תום" (כמה סמלי).
איור
רשימת ביקורת על ספרם של פיליפ ריב ושרה מקינטייר, "קווין והבריחה הגדולה"
אפיון הדמויות של מקינטייר הוא חלק ממה שיוצר את ההומור. רובן מעוגלות ובעלות ראשים גדולים או פרופורציות לא הגיוניות. הפרופורציות של קווין עצמו מצחיקות: הוא עגול וענקי, הראש שלו קטן וחמוד, והכנפיים שלו קטנטנות כל כך שברור שהן לא יוכלו לסחוב סוס בגודל שלו.
כללי
רשימת ביקורת על ספרה של אליס אוזמן, "מישהו מקשיב לי?"
באותה טבעיות מובנת מאליה ובלי הצהרות דידקטיות, הספר עוסק באנדרוגיניות ובנטיות מיניות שונות, והאמירה החזקה שלו בהקשר הזה טמונה בעצם הצגתו של קשר עמוק בין גיבורה לגיבור, קשר רגשי וחשוב שאינו רומנטי ואינו מיני.
כללי
ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותיות
אני לא יכולה להתיימר להבין את רפי הדמות, או את התינוק שלי רפי במציאות, אלא רק לתקשר איתו מנקודת המבט שלי כמיטב יכולתי בשפה שאני מבינה. ועדיין אני רוצה לתת לו את מרכז הבמה
ספרות
רשימת ביקורת על ספרה של דיאנה ווין ג'ונס, "זמן רוח הרפאים"
תיאורי הבית מוכה שאריות האוכל המרקיבות, הפזורות בכל מקום, הבגדים הישנים הקרועים, ערימות הכלים בכיור, שטיח הקורנפלקס המתפצח תחת הרגליים והזבובים שחגים מעל יעוררו ודאי צמרמורת של מיאוס בקרב לא מעט קוראות וקוראים. לי הם גרמו חדווה גדולה.
לרשימות נוספות
איור
כתבה ראשונה בסדרה על מרכיבי איור בפיקצ'רבוקס
ספרים על נושאים פנטסטיים מאוירים לא פעם באופן אילוסטרטיבי וכמעט שמרני, דווקא מתוקף חוסר המציאות של הנושאים עצמם; אך פורטייה לוקחת את הנושאים האלו לכיוון נסיוני משלה, גם מבחינה סיפורית וגם מבחינה אמנותית.
איור
רשימת ביקורת על ספרו של דויד גרוסמן, "לכל קמט יש סיפור"
במובן מסוים גיבורי סיפוריו של גרוסמן מתבגרים יחד איתו. סבא אמנון לא דומה לסבא פליקס מ"יש ילדים זיגזג" שחטף את נכדו למסע גדוש עבירות על החוק, הוא סבא שמציג דימוי אחר של זקנה; זקנה מאוזנת יותר, נוכחת ובעלת משקל.
איור
סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק העברי "החופשה" מאת גלעד סופר
סופר לוקח את האפשרות שמספקים יחסי טקסט-איור במדיום הפיקצ'רבוק לכיוון חכם ומרובד, הנוגע באמיתות עמוקות בנפש הילדית, תוך שמירה על מרחב מוגן בו אפשר לבחון אותן מבלי להיפגע ולפגוע באמת.
איור
המאיירת מספרת על סדרת "דונו" בשבעה שלבים
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בספרים של דונו הוא הדמויות שמקיפות אותו. הן גם מדגישות את הדונו שבדונו, אבל הן גם דמויות עם אישיות חזקה משל עצמן.
ספרות
רשימת ביקורת על ספרה של דנה אלעזר־הלוי, "אמת וצדק 1: פרשת מור"
כשרמה מבקרת במועצה היא מגלה שעובדיו של ירון מפחדים ממנו. [...] "ופתאום היא הבינה שהיא פוחדת מירון. למה?" יש כאן הארה חשובה. הפחד כבר קיים בגוף, והידע כבר קיים אצל רמה, גם אם לא במודע.
איור
רשימת ביקורת על ספרו של טום פרסיבל, "הים ראה"
הצגת מציאות שגם המבוגר וגם הילד לא יודעים להתמודד עם המועקה הרגשית של האובדן ובורחים לפתרונות מעשיים היא חשובה, כיוון שהיא מציבה אותם באותו שלב בהתמודדות, ומאפשרת לשניהם להיות מתוסכלים
ספרות
ראיון עם הסופרת לרגל זכייתה בפרס דבורה עומר למפעל חיים בספרות ילדים
אמרתי לחברותי, הוותיקות כמוני, שמזל שנולדנו מזמן, כשעוד לא כל אדם שני בארץ כתב ספרים (בעיקר ספרי ילדים, "כי זה קל"...), כשהמו"לים שפטו ספרים על פי איכותם, ולא על פי סיכוייהם להימכר, וסופר לא נדרש לשלם בעבור הוצאת ספריו לאור.
ספרות
רשימת ביקורת על ספרו של יצחק זמיר, "לאן נעלמה קנגורו תום?"
כמו קסטנר העיתונאי בהקדמה ל"אמיל והבלשים", וכמו גוטמן כשכתב את מכתבי לובנגולו, גם הגיבור של זמיר משתמש בעובדה שהוא סופר כדי ללחוץ על הנהלת "גן גורו" לשחרר את תום. בסופו של דבר הוא פודה את החופש שלה בזכות פילנטרופ אוסטרלי בשם "הדוד תום" (כמה סמלי).
איור
רשימת ביקורת על ספרם של פיליפ ריב ושרה מקינטייר, "קווין והבריחה הגדולה"
אפיון הדמויות של מקינטייר הוא חלק ממה שיוצר את ההומור. רובן מעוגלות ובעלות ראשים גדולים או פרופורציות לא הגיוניות. הפרופורציות של קווין עצמו מצחיקות: הוא עגול וענקי, הראש שלו קטן וחמוד, והכנפיים שלו קטנטנות כל כך שברור שהן לא יוכלו לסחוב סוס בגודל שלו.
תגובות אחרונות