"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי." אני שותף לגעגוע הזה של יהונתן גפן ואריק איינשטיין (בעיבוד המצוין של שם-טוב לוי): איפה הימים בהם הצטיירה ישראל כדויד אדמוני יפה-עיניים, בלורית ותואר, המתמודד כנגד גוליית ויכול לו, ימים בהם אנשים האמינו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם באתוס הציוני. תפיסת העולם הייתה אז פשוטה, כפי שחיוני כנראה בתקופה מהפכנית בה היחיד נדרש להקרבה עצמית למען מטרות גדולות ממנו: אנחנו הטובים, והם הרעים. אנחנו מעטים מול רבים, אך יכול נוכל להם בשל איכותנו. העולם נגדנו, לא נורא, נתגבר. או"ם שמום. אני חושב שהבנתם את הרעיון.

המותחן "הבלדרית" מאת דניאל סילבה עורר בי נוסטלגיה לימים הללו שחלפו (לבלי שוב?). סילבה כותב מותחני ריגול בהם מככבים גיבורי המוסד שלנו, אנשים אמיצים, מסורים ורבי-תושייה, מול טרוריסטים חסרי מצפון ועתירי זקנים ושפמים. הגיבור הראשי הוא סוכן המוסד הקטלני אלון. גבריאל אלון. אלון אינו רק מומחה באומנויות לחימה, הוא גם צייר מחונן שויתר על קריירה אמנותית עולמית למען המלחמה בטירור, כך שהוא משלב את כוח המוח עם כוח החוח. כוח. חוח. (מי שלא מבין את המשפט... המשך לקרוא

נכתב ע"י עולם לפני 10 שנים ו-9 חודשים